לו נקלעתם למדינת ראג'סטן שבצפון מערב הודו בשנת 2010 בשבועות שקדמו למערכת הבחירות לרשויות המקומיות, היה מתגלה לעיניכם מחזה יוצא דופן, בוודאי עבור חבל ארץ זה. קבוצות של כמה מאות כפריים ישובים על הקרקע סביב במה מאולתרת הנשענת על רכב מסחרי ועליה צמד שחקנים גברים - אחד מהם מחופש לאישה - מציגים מחזה המפרט בשפה פשוטה את חוק הבחירות הפדרלי ובפרט, את זכותם של כל אזרח ואזרחית להגיש מועמדות לראשות המועצה המקומית. בחלק מהמקרים השחקנים ציינו כי נשים שנבחרו לתפקיד ביצעו אותו שלא במפתיע באופן לא פחות מוצלח מעמיתיהם הגברים. כדי להבין את המתרחש עלינו לחזור למעלה מ-15 שנה אחורה לאחד מתיקוני החוקה המשמעותיים ביותר של הודו.

בשנת 1993 עבר בהודו תיקון לחוקה אשר קבע כי שליש ממשרות ראשות המועצה המקומית ישוריינו לנשים. המועצה המקומית - או הגראם פאנצ'אוייט - היא גוף השלטון בהודו אשר אמון על טיפול בתשתיות וחלוקת משאבים באזור שתחת אחריותו, בדרך כלל חבל ארץ הכולל בין חמישה לחמישה עשר כפרים. בראשות המועצה עומד הסרפאנצ' - היושב ראש הנבחר - אשר באופן מסורתי הינו גבר המשתייך לאחת הקסטות הגבוהות.

ב-1998 נערכו הבחירות המקומיות הראשונות לאחר תיקון החקיקה ושליש מ-250,000 המועצות המקומיות בהודו עברו לידיים נשיות. מכיון שההקצאה של המכסות נעשתה באופן אקראי נוצר ניסוי טבעי בקנה מידה עצום אשר איפשר למדוד את ההשפעות של המכסות. השאלה הראשונה אותה מיהרו החוקרים לבדוק הייתה האם הנשים אכן מתנהלות שונה? האם בכלל יש משמעות לכך שאילצו את הגברים לוותר פורמלית על המשרה לטובת נשים או שהן פשוט הפכו להיות ידן הארוכה של הגברים כפי שטענו המבקרים הרבים של התיקון לחוקה.
ב-1998 נערכו הבחירות המקומיות הראשונות לאחר תיקון החקיקה ושליש מ-250,000 המועצות המקומיות בהודו עברו לידיים נשיות. מכיון שההקצאה של המכסות נעשתה באופן אקראי נוצר ניסוי טבעי בקנה מידה עצום אשר איפשר למדוד את ההשפעות של המכסות. השאלה הראשונה אותה מיהרו החוקרים לבדוק הייתה האם הנשים אכן מתנהלות שונה?
אסתר דופלו, אז חוקרת צעירה ומבטיחה חברה לפרופסור ראחבנדרה צ'אטופאדווי מקלקוטה על מנת לסקור 265 מחוזות שבהם נבחרו נשים ולבדוק האם אכן התרחש שינוי במדיניות בעקבות גל המנהיגות הנשית החדש. החוקרים השוו את הקצאת התקציבים עליהן החליטו המועצות החדשות לרצון הבוחרים כפי שהוא השתקף בסקרי סדר עדיפויות להשקעה ממשלתית אותם מלאו גברים ונשים במחוזות ה"נשיים".

הנתונים היו חד משמעיים - מחוזות בראשות אישה הקצו משאבים באופן מובהק על פי סדרי העדיפויות של הנשים שבאזור אחריותן. כך למשל, במערב בנגל מרבית הנשים היו מוטרדות מהיעדר מים נקיים לשתייה, וממצבם הירוד של הדרכים. ואכן המועצות החדשות באזור השקיעו בממוצע ב-9 מתקני טיהור מים יותר מאשר קודמתיהן והעלו ב-18% את ההשקעה בשיפור הדרכים. לעומת זאת במדינת ראג'סטן הדרכים כמעט ולא הטרידו את הנשים אבל מי שתייה ובריאות ניצבו בראש הסקרים, ואכן המועצות החדשות השקיעו ביותר מתקני בריאות ומים, וכמצופה הפחיתו [ב-8%] את ההשקעה בדרכים.  
סקר תושבים: מה חשוב לכם לשנות? 
משנהיה ברור כי הגיוון שנכפה על המועצות המקומיות הוביל לשינוי מדיניות אמיתי ולא נותר בגדר הליך פורמלי, נותרה הביקורת של כלכלנים מסוימים כי מכסות לא מובילות לשינוי אמיתי בעמדות של הבוחרים לגבי מיעוטים, וכי יש לעודד את בחירת הנשים מבלי לכפות על הבוחרים את השינוי המיוחל. כדי לענות על הביקורת הזו, אסתר דופלו - שכבר הפכה להיות פרופסור מן המניין ב-MIT -  המתינה עד לאחר מערכת בחירות מקומיות נוספת שנערכה-2003, כאשר מדיניות המכסות החדשה מומשה בפעם השניה וניתן היה לאסוף מספיק נתונים על תוצאות שני מערכי הבחירות.

כאשר נדגמו 468 כפרים ב-165 מועצות מקומיות התברר כי החוויה של מנהיגות נשית שינתה - אומנם לאט - את התפיסות של הכפריים לגבי בחירת נשים. במחוזות שבהן שוריינו נשים רק באחת ממערכות הבחירות, מדדי שביעות הרצון היו נמוכים משמעותית מהממוצע במדינה. אולם במחוזות שבהן נשים נבחרו פעמיים ברצף מדדי שביעות הרצון היו זהים למחוזות שבהן נבחרו גברים. נוסף על כך, כאשר השמיעו לגברים מקומיים הקלטות של מועמדים ומועמדות היפותטיים הם העריכו את מסוגלתן של המועמדות אפילו במעט יותר מאשר את מתחריהן הגברים. החשיפה למנהיגות נשית עבדה. ויתרה מכך, הסיכוי של אישה להיבחר בבחירות חופשיות ללא מכסה עלה בהתמדה ככל שהמחוז חווה יותר מנהיגות נשית.
במחוזות בהן הועלתה ההצגה נצפתה עלייה במספר המועמדים במידה דומה לזו שבמחוזות בהן היה שריון אחד לפחות בעבר, ומבחר המועמדים שניגשו היה מגוון יותר. יותר נשים ונציגי קסטות נמוכות הרגישו בטחון להציג מועמדות.
אלא שהבחירות נערכו רק אחת לחמש שנים בממוצע, וגם אז לקח זמן עד שפירות הבחירה בנשים נתנו את אותותיהן בשטח, ודופלו שאלה את עצמה האם יש דרך לזרז את השינוי התודעתי לגבי בחירת נשים. הפתרון היצירתי של דופלו היה לקיים את ההצגות הקצרות שנועדו לצרוב את הרעיונות על אודות בחירה מגוונת בקרב הכפריים. עשרה צוותים של שחקנים חרשו למעלה מ-400 כפרים במהלך עשרים הימים שקדמו לבחירות של 2010 והעלו פעם אחר פעם את המחזה שכתבו דופלו ועמיתיה.

למרבה השמחה ההצגות פעלו על פי התוכנית. במחוזות בהן הועלתה ההצגה נצפתה עלייה במספר המועמדים במידה דומה לזו שבמחוזות בהן היה שריון אחד לפחות בעבר, ומבחר המועמדים שניגשו היה מגוון יותר. יותר נשים ונציגי קסטות נמוכות הרגישו בטחון להציג מועמדות. ומעבר לכל גם הסיכויים שלהם להיבחר תחת קודמיהם הפחות מוצלחים עלו. הנתונים הראו כי סיכוייהם של ראשי מועצה בעלי ביצועים טובים להיבחר בשנית נותרו בעינם, ולעומת זאת עלה הסיכוי של ראשי מועצה בלתי- מתפקדים ולעיתים גם מושחתים להתחלף.

למרות שבתיאוריה בוחרים רציונאליים מסוגלים לשקול את כל האופציות העומדות בפניהם, ולבחור בתבונה את המתאימה ביותר מביניהן, בפועל אנחנו נוטים לבחור במוכר והרגיל. ולכן גם אם צדקו המבקרים באומרם ששינוי אמיתי צריך לצמוח מלמטה, העבודה של אסתר דופלו הציפה את העובדה הפשוטה כי בכדי לאפשר לשינוי כזה לצמוח נדרשת מעורבות חיצונית שתהפוך את הבחירה הרצויה - למשל בנשים - למשהו מוכר שבכלל נמנה על האופציות הזמינות, גם אם תיאורטית האפשרות הייתה קיימת זה זמן רב.