מדינות המערב עסוקות בשנים האחרונות בשאלות הקשורות ברכישת מיומנויות חיוניות למאה ה-21 ועל הצורך שהולך ופוחת בתארים תיאורטיים, או מה שרבים מכנים ״השכלת יתר״. לעומת זאת, במדינות העולם השלישי המשמעות של נוכחות בבית הספר היא פעמים רבות ההזדמנות היחידה לצאת ממעגל העוני. מאחר והשאיפה היא לחנך את דורות ההמשך כך שיהיו מסוגלים למשוך את עצמם ואת מדינותיהם אל מחוץ למעגל האכזרי של העוני והרעב, משאבים אדירים מוקדשים כבר מראשית שנות ה-90 של המאה ה-20 בעידוד ילדים להגיע אל בתי הספר ולהשלים את לימודיהם.

חוקרים עסקו בהשפעות של גודל הכיתה, תפוצת ספרי הלימוד, עידוד התלמידים, הוריהם ומוריהם. למרבה הצער הנתונים מראים כי לא גודל הכיתה ולא גישה לחומרי לימוד משפיעים בצורה משמעותית על הישגי התלמידים. מאמצים אלו הביאו להשקעה במגוון תוכניות דוגמת PROGRESA המקסיקנית אשר שופכות סכומי עתק על תגמולים שונים שנועדו לעודד את הילדים להגיע לבית הספר ושיפור תנאי הלמידה, כאשר יחס העלות-תועלת של התוכנית הוא 6,0000 דולר ל"שנת-ילד" אחת. וכאשר הגיעה פריצת הדרך מהניסוי הבא שנערך, היא באה מכיון בלתי צפוי: טיפול גורף בתולעי מעיים.
כאשר החוקרים החלו לברר בקרב מדגם של הורים שילדיהם נעדרו מבית הספר מהן הסיבות להיעדרות, התברר שבחלק גדול מהמקרים הילד נשאר בבית בגלל כאבים שנגרמו ממחלות מעיים, או לחילופין כי הוא נאלץ לשמור על אחיו שסבלו מבעיה דומה.
הצוות של מייקל קרמר שיתף פעולה עם בתי ספר באזור בוסיאה במערב קניה. הם בדקו לעומק את הסיבות להיעדרותם של הילדים מבית הספר במחוזות בודאלאנגי ופוניולה המשתרעים לחופו של אגם ויקטוריה. כאשר החוקרים החלו לברר בקרב מדגם של הורים שילדיהם נעדרו מבית הספר מהן הסיבות להיעדרות, התברר שבחלק גדול מהמקרים הילד נשאר בבית בגלל כאבים שנגרמו ממחלות מעיים, או לחילופין כי הוא נאלץ לשמור על אחיו שסבלו מבעיה דומה.

בדיקה מעמיקה העלתה כי שילוב קטלני של מי האגם המזוהמים, והיעדר תנאי סניטציה בסיסיים, גורמים לילדים להידבק בתולעים תוך כדי משחק במים או בבוץ ולחזור להדביק זה את זה במעגל אינסופי. הפתרון המתבקש היה טיפול בתולעים. ב-1997 החוקרים בחרו 75 בתי ספר באזור וחילקו אותם באקראי לשלוש קבוצות ניסוי - 25 בתי ספר בקבוצה. כל אחת מקבוצות הניסוי עברה טיפול נגד תולעים בשלב שונה – הניסוי נמשך שלוש שנים כך שאפשר יהיה לעקוב אחר תוצאות הטיפול ארוכות הטווח.
חישוב שנות הלימוד שניתן להרוויח בהשקעה של $100 בתוכניות שונות.
התוצאות היו לא פחות ממדהימות, בקרב הילדים שעברו טיפול הנוכחות עלתה בכמעט עשר נקודות האחוז, ונוסף על כך נוצרה תגובת שרשרת שבה גם ילדים שלא השתייכו לאחת מקבוצות הניסוי ולכן לא עברו טיפול בעצמם, אך שהתגוררו ברדיוס של 3 קילומטר מאלו שטופלו, נדבקו פחות בגלל צמצום הנשאים, הם בתורם לא הדביקו את אחיהם ואחיותיהם וחוזר חלילה. תהליך הטיפול נגד תולעים בסופו של דבר העלה את הנוכחות של ילדים בבתי הספר על פני כל האוכלוסיה ב-8.5 נקודות האחוז, שיעור השווה להפחתה בשליש של כלל ההיעדרויות מבית הספר (מ-25.5 נקודות האחוז).

התוצאה הייתה יחס עלות תועלת חסר תקדים של 2.92 $ בלבד ל"שנת-ילד" אחת -היחס הטוב ביותר בפער עצום בהשוואה לכל פתרון אחר שנוסה אי פעם. חישוב של מעבדת J-PAL ב-MIT הראה כי טיפול נגד תולעים יעיל פי-20 משכירת מורה נוסף ותמורת 100$ המושקעים בטיפול נגד תולעים אפשר להרוויח 11.91 שנות לימוד. ההצלחה המסחררת של התוכנית הובילה לפרויקטים דומים באתיופיה, הודו, קניה, ניגריה ווויטנאם.
בקרב הילדים שעברו טיפול הנוכחות עלתה בכמעט עשרה אחוזים. נוסף על כך, נוצרה תגובת שרשרת שבה גם ילדים שלא השתייכו לאחת מקבוצות הניסוי ולכן לא עברו טיפול בעצמם, אך שהתגוררו ברדיוס של 3 קילומטר מאלו שטופלו, נדבקו פחות בגלל צמצום הנשאים. הם בתורם לא הדביקו את אחיהם ואחיותיהם וחוזר חלילה.
באופן מפתיע התובנות היו חדשות גם עבור עמותות מקומיות העוסקות בבעיה שנים רבות ומופעלות בידי תושבי המקום. אותה העמותה אשר מימנה את הפיילוט הראשון של טיפול נגד תולעים, הייתה נלהבת לא פחות גם מתוכנית סבסוד תלבושות לבתי הספר - אשר בסופו של דבר הסתכמה לכדי יחס עלות תועלת של 100$ עבור "שנת-ילד" אחת, פי 30 מטיפול נגד תולעים. היה זה אחד המחקרים הראשונים שהציף את העובדה כי בעבודה עם מערכות מורכבות ובפרט בעיות חברתיות של עוני ובריאות, מוטב להניח בצד את האינטואיציה ולבחון בצורה מבוקרת ובצמוד לשטח את הגורמים לבעיה ואת הפתרונות אפשריים.